באיסלנד אין כמעט עצים. היערות הקטנים שצמחו במדרונות ובעמקים המוגנים מרוח נכרתו במהלך הדורות לצורך הסקה ובנייה. בכמה מקומות נותרו שרידים של היער, כמו למשל בשמורת תורסמורק )þórsmörk )שהוראתה "היער של )האל( תור". כארבעה מיליון עצים ניטעו באי מאז 1994 ,בפעולת ייעור ממשלתית. למרות זאת, הנוף עדיין נראה קירח וחשוף מאוד. ההלצה המקומית אומרת: "אם הלכת לאיבוד בתוך יער איסלנדי, כל שעליך לעשות הוא לקום על רגליך".

מול הרמה הוולקנית, מעל הים, מזדקרים צוקים תלולים שעליהם זרועות מושבות ענק של עופות מים: שחפים, יסעורים, קורמורנים, סולות ועיטמים. ממעל מרחפות להקות ענק של שחפיות. ידועים מכול הם הפאפינים, המכונים בעברית "תוכוני ים" )שמם הנכון הוא "טמשאי צפוני"(. ציפורים אלו, שצבען שחור-לבן ומקורן בולט בצבע כתום-צהוב, מתכנסות במושבות קינון ענקיות בתחילת הקיץ ונעלמות מהן בסופו. אל המושבות הגדולות ניתן להגיע ברכב רגיל, בסירה או בטרקטור, לפי מיקומה של המושבה.

הפופולריות של הציפור הלאומית אינה מונעת מהאיסלנדים לטפס אל הצוקים כדי לחמוס את ביצי הפאפין למאכל, או לצוד אותם בעזרת "רשת פרפרים" גדולה ולשוב מהציד כשלהקת פאפינים קטנה משתלשלת מכתפם. את החזה הזעיר האדום של הפאפין, כמו את הבשר הכהה של האוריה השחורה, עוד עוף ים, מעשנים או כובשים עם עשבי תיבול או פירות יער.

אין באי יונקי בר, למעט שועלים שהצליחו להגיע לכאן על גבי בולי עץ או קרחונים. גם אילי הצפון הובאו לכאן על ידי החקלאים. בעלי החיים הנפוצים ביותר באי הם כבשים וסוסים. האיסלנדים משתמשים ביעילות בכל חומרי הגלם, שיש לבעלי החיים הללו לתת.

הסוסים האיסלנדיים ידועים ביופיים. הם אינם דקים ואצילים כמו הסוס הערבי או האנגלי, אך הם שריריים ופרוותם בוהקת. אחד החזיונות האיסלנדים הנפוצים והמרגשים הוא עדר סוסים שועט בצד הדרך. בנוסף לארבעת סגנונות הרכיבה המוכרים )הליכה, טפיפה, רכיבה ושעטה( התפתח באיסלנד סגנון נוסף, בין טפיפה לריצה. האיסלנדים מגינים בקנאות על סוסיהם מפני חיידקים וטפילים. אסור להכניס לאיסלנד סוס זר. אפילו סוס שיצא מאיסלנד, לצורך תחרות או תערוכה בינלאומית, מנוע מלשוב לארצו. גם אם ייצג בכבוד את מולדתו, נגזרת עליו גלות. הסוסים היפהפיים מגודלים לצורכי מאכל. בשרם המשובח חביב על היפנים, כמו גם על הצרפתים. בשנים האחרונות פיתחו חוות הסוסים מקור פרנסה נוסף וידידותי יותר – טיולי רכיבה בני שעות ספורות עד ימים אחדים.

אחת התמונות האיסלנדיות המפורסמות הן שלוש כבשים, הנראות כגושים צמריריים שמנמנים, רועות על אחד המדרונות הירוקים. כבר הרמב"ם העדיף את המרעה על האבוס, והתזונה האורגנית ניכרת בטעמן. היחס בין תושבים בני אנוש לבין כבשים הוא 1:4 לטובת הכבשים. האיסלנדים מתמחים בהכנת מטעמים מבשר כבש, כשהוא אפוי ברוטב אוכמניות או בעשבי תיבול. המטבח האיסלנדי עשיר וטעים, וכולל בנוסף לכבשים ולפאפינים גם דגים, פירות ים ומאכל פחות ידידותי לסביבה כמו בשר לווייתן. אחת המוזרויות הגדולות של איסלנד היא חיבתם של תושביה, במיוחד הזקנים והכפריים שבהם, לבשר כריש שתסס כמה חודשים על פרוסת לחם שחור, מרוח בשכבה עבה של חמאה.

את כריש גרינלנד, החי במעמקים הקפואים של האוקיינוס האטלנטי, צדים באיסלנד מאז המאה ה-16 .במאה ה-19 נמכר לשוק האירופי שמן למאור שהופק מכבד הכריש. בעונת הקיץ היו הגברים יוצאים לים בסירת עץ קטנטנה, צלצלים בידיהם, ושבים לביתם עם השלל. המסורת האיסלנדית גורסת שבשרו של כריש זה רעיל כשהוא טרי, ולכן היו מבתרים את הבשר לנתחים גדולים מבלי להסיר את העור השחור והעבה, מניחים במקום קר למשך ארבעה שבועות ואחר כך תולים לייבוש במרתף. המהדרין היו טומנים אותו באדמה הקפואה למשך שישה חודשים. הטעם והארומה חזקים וחריפים מאוד, ומעוררים זעזוע בדומה לגבינה מסריחה. מעטים הזרים המסוגלים להתמודד אפילו עם קוביית כריש קטנטונת מבלי לירוק אותה בשאט נפש, או לפחות להזיל דמעות.

זהו טיול של טבע נטו, ללא חוויה היסטורית, ארכיאולוגית או תרבותית. אין בה מקדשי ענק או קתדרלות מרשימות. אין בה מיכלאנג'לו, מאטיס או פיקאסו. התצוגה במוזיאון הלאומי הייתה ממלאה בקושי שני חדרים במוזיאון ישראל, וחלק ממנה הוא יותר אתנוגרפי מאשר ארכיאולוגי. על אדמתה של איסלנד לא התרחשו אירועים היסטוריים שנכנסו לזיכרון האנושי הקולקטיבי, כמו קרב איסוס, קרב זאמה או קרב ווטרלו. ובכל זאת, בעין בוחנת ובאוזן כרויה ניתן לגלות שתושבי איסלנד רחוקים מהתדמית החיצונית של אתיאיסטים גמורים, או למצער לותרנים שכלתנים. תושבי איסלנד שטופי אמונות שאיש דתי יגדיר אותם כ"טפלות", ואנתרופולוג יגדיר אותן כ"עממיות". העם האיסלנדי מורכב משני יסודות, ויקינגים מחד גיסא וקלטים מאידך גיסא. הראשונים הביאו לו את עולם האלים הנורדיים, הקרובים מאוד לאלים הגרמניים, והאחרונים את עולם המסתורין הקלטי.

ההיסטוריה האנושית של איסלנד, בת אלף השנים, לא הקימה מונומנטים, אך הצמיחה את הסאגות, את המיתוסים הקדומים, ההגדות שנכתבו במאה ה-13 ,שבלעדיהן היינו מתקשים להכיר את המורשת הגרמנית. הסאגות ניכרות בכל מקום. האיסלנדים יודעים להצביע היכן נפל הגיבור גונאר מסוסו, ולהסביר כי העמק של אייסברגי הוא בעל צורת פרסה משום שזוהי טביעת רגלו של סוס, סוסו של בלדר. יש המשווים את מיקומן של הסאגות בתרבות האיסלנדית למקומו של התנ"ך בתרבות הישראלית – אפשר לטייל וליהנות מבלי להכיר אותן, אך ההתמצאות ברזיהן מקנה לטיול ממד נוסף.

המיתוסים המוכרים לקוחים, רובם ככולם, מספרות ימי הביניים של ארצות הצפון, ובייחוד זו של איסלנד. המיתוסים הגרמניים מספרים על עימותים בין אלים למפלצות. האלים כוננו סדר, חוק, עושר, אמנות וחוכמה, בממלכה האלוהית כמו גם בממלכת האדם, ואילו המפלצות וענקי הכפור סיכנו את הסדר ללא הרף וביקשו לחזור ולהשליט תוהו ובוהו. ייתכן שסיפורים אלו אופייניים לתרבות של לוחמים, שיצאו לפשיטות ארוכות ונאבקו אלה באלה על ארצות חדשות להתיישב בהן. הוויקינגים, שהפליגו למרחבי האוקיינוס בחפשם עושר וקרקעות, המשיכו את המסורת הזאת.
מרבית המסמכים שבזכותם ידועה לנו המיתולוגיה הנורדית כיום נכתבו באיסלנד החל מן המאה ה-13 לספירה, ובהמשך נוספו עליהם גם יצירות

משאר ארצות סקנדינביה. האיסלנדים, בניגוד לעמים רבים אחרים שהתנצרו זה מקרוב, לא הפכו עורף למורשתם התרבותית הקדומה אלא שימרו וטיפחו אותה. בסביבות 1220 החל סנורי סטורולסון, מלומד ופוליטיקאי רב השפעה, בחיבור יצירתו הגדולה "אדה" )Edda ,)שעסקה במיתולוגיה האיסלנדית ובחקר שירתה. מקור חשוב אחר, לצד האדה, הוא מכלול היצירות הקרויות "סאגה". בניגוד לאדה, העוסקת רובה ככולה במוצא העולם ובעלילות האלים, הסאגות עוסקות קודם כל בבני אדם, ומתארות את קורותיהם של מלכים ושל גיבורים אחרים למן תקופת הוויקינגים ואף לפניה. עם זאת, גם בסאגות ממלאים האלים ושאר היצורים המיתולוגיים תפקידים חשובים, שכן הם מתערבים במעשי האדם ומשפיעים עליהם.

בנוסף לאלים, השוכנים בעולמות משלהם )ראה להלן(, ישנם גם יצורים אחרים. כך למשל, הָאְלפים )álfar )במיתולוגיה הנורדית הם רוחות בדמות אדם פעוט, מלאות משובה ולפעמים מעוללות מעשי זדון, כגון הבאת חלומות ביעותים על בני אדם בשנתם או גניבת ילדי אדם והחלפתם בתינוקות לא רצויים משלהם. מוזר ככל שהדבר יישמע, באיסלנד של האלף השלישי, סלילת כביש או בניית מוסך זקוקים לא רק להיתר מהעירייה, אלא גם לאישורם של האלפים שגרים בנקיקי הסלעים.

רבים מתושבי איסלנד גם חושבים שהתשובה על השאלה הזאת מורכבת יותר משנראה. כ-%5 מצאצאי הוויקינגים טוענים כי כבר נפגשו או שוחחו עם שדון או שדונית. סקרים מוכיחים בעקביות שרוב האוכלוסייה מאמינה בשדונים – לרוב הם מתוארים כיצורים דמויי-אדם המגינים בקנאות על בתי הסלע שלהם – או שאינה מוכנה לשלול לחלוטין את קיומם. הזמרת האיסלנדית ביורק אמרה לפני כמה שנים ל"ניו יורקר": "מערכת יחסים עם דברים רוחניים עדיין אפשרית".

איסלנדים רבים מאמינים, מעבר לשדונים, גם בחלומות שמגשימים את עצמם, בכוחותיהן של רוחות המתים ובתופעות על-טבעיות אחרות. כל אלו נובעים מהמסורות הקלטיות של איסלנד, ומן הסתם קשורים גם לנופי הארץ הסלעיים, המלווים במזג האוויר הסוער. ישנם יישובים בחוף האיסלנדי הגאים באוכלוסיית האלפים הגדולה שלהם. סמוך לכביש החוף ניצב צוק ששמו יצא לפניו כמושבה של אלפי שדונים, ולפני כמה שנים אף שונה תוואי הכביש הסמוך לצוק, כדי לא להפריע לתושבים הבלתי נראים.

איסלנד היא מדינה גאה. כלכלתה התאוששה מהמשבר של 2008 ,האינפלציה נמוכה ושיעור האבטלה הוא %3.3 בלבד, מהנמוכים בעולם. הפשיעה נדירה – אומרים כי רק שתי מכוניות נגנבות באיסלנד בשנה. האיסלנדים הם חובבי ספר אמיתיים, הראויים יותר מכל עם אחר לתואר "עם הספר". הם קונים יותר ספרים לנפש מבכל מקום אחר בעולם, ומחזיקים בשיא במספר הסופרים יחסית לגודל האוכלוסייה. הסופר הלאומי הלדור קיליאן לכסנס )Laxness Kiljan Halldór ,)איש שמאל מובהק וסוציאליסט אדוק, הוא דמות נערצת. בשנת 1955 הוענק לו פרס נובל לספרות "על כוחו האפי התוסס חיים, שבאמצעותו החיה את האמנות הסיפורית הגדולה של איסלנד".

לאיסלנד אין צבא, ואין גם שכנים מאיימים. הוויכוחים הפוליטיים נסובים סביב נוכחות חיילי נאט"ו על אדמתה, הקמת מפעלי האלומיניום הפוגעים בסביבה, האתיקה של רכישת דגימות דם עבור חברות התרופות, המנצלות את המונוליתיות ואת אחדות הצורה של תושבי האי, וכמובן ציד הלווייתנים, שגם חובבי טבע מושבעים טוענים לגביו שזהו משאב ראוי לניצול.

חלוקת העושר באיסלנד היא שוויונית יחסית, שירותי הבריאות של המדינה ניתנים בחינם, שיעור תמותת התינוקות הוא הנמוך בעולם ותוחלת החיים היא מהגבוהות בעולם. למרות זאת, גם איסלנד מתמודדת עם בעיות: התלות הכלכלית בדיג, מחאות חברתיות בנושאים שונים, לילות חורף ארוכים, מס ערך מוסף גבוה מאוד הגורם לתושבים לבצע עסקות "בארטר" )חליפין( רבות, כמה משפחות "אצולה" השולטות בכלכלה ובפוליטיקה ועוד.
לא ממש גן עדן, אך יעד נהדר לחופשה.

אפשר לטייל באיסלנד בצורות ובאופנים רבים, החל מטיול מאורגן על ידי חברה ישראלית או מקומית. טיולים אלו מבוצעים בחלקם באוטובוס שטח בעל עבירות גבוהה. איכותם של הטיולים נבחנת, בין היתר, על פי מספר הפעמים שבהן יורד הרכב מכביש הטבעת, המקיף את האי ויפה לכשעצמו, לתוך השטח הפרוע והמבותר. אפשר ללון בבתי מלון, בחוות או בבקתות שיתרונן נעוץ במיקומן המיוחד, בדרך כלל מבודד ומרוחק. אפשר לטייל ברכיבה על גבי אופניים, וכמובן ברגל.

יש באיסלנד מסלולי הליכה רבים ומגוונים, החל בטיול של יום אחד וכלה ב"טרק" שאורכו 500 ק"מ. המסלול הפופולרי ביותר יוצא מלנדלמנלאוגר, ומגיע לאחר ארבעה ימי הליכה לתורסמורק. בדרך הוא חוצה הרים וקניונים, עובר לאורך אגמים, קרחונים, פומרלות ובוץ מבעבע, ונחשב לאחד ממסלולי ההליכה היפים בעולם