יום השנה להטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסקי

שקיעתה של הזריחה / רמי פורטיס

ראשית שנות ה-90'. אחר-הצהריים. סלון. אני בן 7, אולי 8, רואה טלוויזיה עם אחי. ערוץ אחד. לא היו עוד אפשרויות. יש סרט מצויר. מתאים לנו. בסרט רואים זוג מבוגר מאנגליה, הם כל הזמן בבית שלהם, מדברים אחד עם השני ומתכוננים לאיזה משהו. מסתבר שהם מתכוננים למלחמה אטומית. לאט לאט הם מגלים שכל העולם בעצם כבר נחרב והם היחידים ששרדו. אני בן 7, אולי 8, רואה טלוויזיה עם אחי.

"כשהרוח נושבת", סרט מ-1986 על הפחד הכי גדול של האנושות אחרי הירושימה ונגסקי, לא יצא ולא ייצא לי מהראש. סרט מצמרר ומפחיד במובנים הכי תהומיים שיש. ואין בו סצינה אחת של דם ואין בו אף דמות של רשע. רק שני קשישים בריטיים נחמדים שנשארו לגמרי לבד. איך לעזאזל זה שודר אחר הצהריים בערוץ אחד? כנראה מישהו שם ברשות השידור לא צפה בסרט ופשוט הניח שאם זה מצוייר, זה לילדים. אם הערוץ לא היה נסגר כבר הייתי מבקש שמישהו ייתן את הדין על השגיאה הפטאלית הזאת..

בסרט הזה צפה גם רמי פורטיס. החוויה גרמה לו לכתוב שיר חדש.
"שקיעתה של הזריחה נכתב לאחר שראיתי סרט אנגלי מצוייר שנראה תמים ומיושן לכאורה ונקרא 'when the wind blows'. זוג מבוגר הכי פשוט שפתאום באמצע החיים שלהם מתרחשת שואה גרעינית. נופלת פצצה אטומית על לונדון. זה סרט מצוייר אבל בעצם איום ונורא. הסרט עשה לי משהו והלכתי עם ההשראה שהוא נתן לי."

שקיעתה של הזריחה הוא השיר שתמיד מתנגן בראשי בימים האלה באוגוסט, הימים בהם נחתמה מלחמת העולם השניה באופן המחריד מכל. מלחמת העולם השנייה גבתה את חייהם של כ-65 מיליון בני אדם, למעלה מ-3% מהאנושות. המספרים הם בלתי נתפסים. האופנים בהם נרצחו ונהרגו בני האדם הם בלתי נתפסים.

לכתוב על הנושא קשה לי באופן קיצוני. אני רוצה לכתוב כי צריך לזכור, כי צריך לדעת, כי זה לא נגמר ונשאר מאחור. אני מתקשה לכתוב כי זה גדול עליי, מפחיד מדי, עצוב כל כך.

בדיוק אתמול – 9 באוגוסט, לפני 73 שנים – ארה"ב הטילה פצצת אטום על העיר נגסאקי שביפן. כ-73 אלף איש נהרגו באופן מיידי, ומספר שווה של אזרחים נפצעו. לימים מתו מייסורים מתמשכים עוד עשרות אלפי אזרחים כתוצאה מאוחרת של אותן הפצצות.
שלושה ימים קודם לכן, ב-6 באוגוסט 1945, בשעה 8:15 בבוקר העיר הירושימה הפכה תוך שניות לתופת גרעינית לאחר הטלת הפצצה האמריקאית עליה. מעל 118 אלף בני אדם נהרגו במקום ו-30 אלף נפצעו אנושות – 47% מאוכלוסייתה של העיר.

מאז הפכו הירושימה ונגסאקי, יחד עם אושוויץ, לסמלים המזעזעים ביותר של מלחמת העולם השניה. המין האנושי הגיע לנקודת מפנה בה הוא יכול לבצע, בלחיצת כפתור, רצח-כל של עצמו. התובנה הבלתי ניתנת לעיכול הזאת של התקדמות טכנולוגית מרחיקת לכת עד כדי השמדה עצמית טוטאלית נמצאת במאחורה של הראש של כולנו. "האנושות הגיעה עתה, לראשונה בתולדותיה, ליכולת להביא לקִצָּה שלה". אמר נשיא ארה"ב באמצע שנות החמישים דוויט (אייק) אייזנהאואר. פצצות האטום חתמו את מלחמת העולם השניה ופתחו עידן חדש בו החזיונות האפוקליפטיים ביותר הפכו למציאות. מאז השימוש הראשון בפצצות אטום העולם נכנס לסחרור נורא של חימוש גרעיני. האימה שולטת בכיפה וכל מעצמה שמעוניינת לשרוד בעולם כזה צריכה להיות בעלת יכולת הרתעה גרעינית משמעותית.

במציאות הזאת שמלווה אותנו עד היום, ונולדה בשישה ובתשעה באוגוסט 1945, כל בן אנוש יודע את העובדה הקרה והנוראית שאלו הם פניה של החברה האנושית אליה הוא משתייך. הסופר גרי סטאהל כתב ב-1987: "השמדה כוללת אינה רק איום לשואה בעתיד – היא מצביעה על קיומו של עיוות שכבר התחיל: ב'זוכרנו' עתיד אפשרי כזה אנחנו מכרסמים בהווה כמות-שהוא". למאמר הוא קרא "לזכור את העתיד" והטענה המרכזית שלו היא שהעבר אינו נשאר בעבר. הוא התרחש, אנחנו יודעים אותו ולכן הוא משמש תמידית כאופציה לעתיד. ומכיון שהוא אופציה לעתיד, ההווה כבר עכשיו בעצם מוביל אותנו לשם. הוגה אחר בשם ברל לאנג כתב "בצל האיום ברצח-עם וברצח-כל הופכת ההישרדות לגרעין האוטופי" עולם שיש בו פצצות אטום הופך גם אותנו לאטומים-אטומים, פרודים זה מזה ושואפים ללא יותר מאשר הישרדות.

"עולם האדם עומד בתחילת משבר גדול. אין אנו רואים אלא את סימניו החיצוניים, והם איומים כל כך שעל פי רוב נדבקים מבטינו בהם ואינם מעיזים לחדור פנימה. שם, בפנים, מקנן הדבר האיום ביותר, הוא – האדם בלי אמת … האור מסתלק מאתנו. ואין זה ליקוי מאורות, שאת מהלכו יש בידינו לחשב, אלא אלה שאינם מרמים את נפשם חשים, מה שחשו אדם וחוה החוטאים, לפי סיפור האגדה, ששקעה השמש בפעם הראשונה והם לא ידעו אם תשוב ותזרח."
כך כתב הפילסוף והמחנך היהודי מרטין בובר בספטמבר 1945, רגע אחרי נפילת הפצצות. אדם בלי אמת. שמש ששוקעת בפעם הראשונה. מי יודע אם תזרח שוב.
אין ספק שזוהי שקיעתה של הזריחה.

כלב מתרוצץ על גבעה כתומה 
נובח ומחפש פינה 
בון-ז'ור מיסיה, איזה יום יפה 
הארנבות שוב במסע 
גמדים צוחקים ומשחקים בחול 
עולם שמח וכחול 
שמש לבנה מטילה קצת אור 
צובעת אופק בשחור 

אין פנאי, אין פנאי ואין עוד תקווה 
הכל מתמוטט, נשאר רק חלום 
כשהפטרייה הופיעה, פתאום בחלון 
אין ספק ש… אין ספק ש… 
זוהי שקיעתה של הזריחה 

בוקר שוב עולה שקט ודממה 
האדמה היא צל שחור 
ערפל צהוב נח על פני החוף 
אין כבר עיר ואין רחוב 
קשת בענן, נמלה, ציפור 
הכל נעלם ולא יחזור 
שמש לבנה מטילה קצת אור 
צובעת אופק בשחור 

אין פנאי, אין פנאי… 

אין לי איזה סוף אופטימי לטור הזה. אני כותב עכשיו ושומע ברדיו על אזעקות בדרום ותקיפות בעזה. לפעמים אכן נראה שלנצח נאכל חרב וקהלת המקראי כבר אמר "מה שהיה הוא שיהיה". אבל אולי בכל זאת, צריך לזכור שההיסטוריה היא לא רצף דטרמינסטי של אירועים. שהאטום הוא מעשה ידי אדם. אותם יצור אנושי שידיו יודעות גם ללטף, ליצור, לכתוב, לגעת. ואולי פשוט צריך לזכור את המילים הפשוטות והמדויקות של יהודה עמיחי: "גם האגרוף היה פעם כף יד פתוחה ואצבעות".

*למי שמעוניין לקרוא עוד, הנה קישור למאמר מאוד מעניין וחשוב שכתב חברי עמוס נצר לפני 3 שנים, לציון 70 שנים להטלת הפצצות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בואו נהיה בקשר!

מלאו את הטופס ואני אחזור אליכם בקרוב.

יום 1 | 27.7.22 | נחיתה

ניפגש בשדה התעופה בן גוריון לטיסה שתנחת באיסלנד בצהריים, לאחר עצירת ביניים בציריך נאסוף את המזוודות והג'יפים ונצא לרייקיאוויק, עיר הבירה הצפונית בעולם. נתמקם במלון, נאכל ארוחת ערב ונצא לחגוג את תחילת הטיול באטרקציה הכי שווה בעיר והכי איסלנדית - המרחצאות החמות של הסקיי לגון!

משך נסיעה: 50 ק"מ
מסע 25.7.2022
יום 2 | 28.7.22 | מעגל הזהב - המיטב של איסלנד

היום הראשון המלא ובו נבקר באתרים האיסלנדיים האולטימטיביים - גייזר המקורי, מפלי הזהב גולפוס, ת'ינגווטליר - המקום בו כל הסיפור של איסלנד מתחיל ונאכל ארוחת צהריים מיוחדת במיקום יוצא דופן..

משך נסיעה: 320 ק"מ
מסע 25.7.2022
יום 3 | 29.7.22 | לנדמנלאוגר - שמורת ההרים הצבעוניים

היום נתחיל להנות באמת מהג'יפים שלנו - עמוק לתוך השטח, ה-highlands האיסלנדיים! נחצה נחלים, נטפס על הרים ונגיע למקומות מופלאים! לנדמנלאוגר באיסלנדית ''בריכות העם'' הוא אזור יוצא דופן בנוף המשתקף בו, סלעי ריוליט צבעוניים וגבעות אין-ספור שנראות כאילו נחתו מספר פנטזיה. נבחר מסלול אחד להליכה רגלית טובה ונמשיך לאורך היום בדרך הנופית שהעין לא תוכל לשבוע. עם ערב נשב בכיף במסעדה טובה ונקבל יחד את השבת.

משך נסיעה: 385 ק"מ
מסע 25.7.2022
יום 4 | 30.7.22 | ארץ הסאגות

היום נרד לעומקה של איסלנד - נכיר את המושג האיסלנדי ''סאגה'' והעושר ההיסטורי הטמון בו, בעיירה היפה רייקהולט נתוודע לאחת הדמויות המרתקות בתולדות האומה הצפונית - סנורי סטולרסון. לאחר מכן נרד לעומקה של איסלנד מילולית, בביקור במערת הלבה הגדולה ביותר באי. נטייל אל מעיינות חמים טבעיים ויפהפיים יוצאי דופן ואם נספיק נבקר גם במפלים המהפנטים: ''מפלי הלבה''.

משך נסיעה: 280 ק"מ
מסע 25.7.2022
יום 5 | 31.7.22 | העיר הגדולה הקטנה בעולם

לאחר ארבעה ימים בטבע ולכבוד סוף השבוע האיסלנדי נכיר את עיר הבירה רייקיאוויק מעט טוב יותר, נטייל בעיר שמגדירה עצמה בתור ''העיר הגדולה הקטנה ביותר בעולם'', נפגוש אנשים מעניינים, נפקוד את השוק המקומי, אם מזג האוויר יאיר פנים נקפוץ לפסטיבל עירוני ונעוף מעל איסלנד.

משך נסיעה: אולי מעט בתוך העיר
מסע 25.7.2022
יום 6 | 1.8.22 | איסלנד הגיאותרמית

היום נגיע ל''נחל המעשן'' - מסלול מטריף ביופיו בטבע הבראשיתי של איסלנד לאורך נחל חם, נוכל גם לרחוץ בו ולאכול במסעדה שממקומת בנוף שאין דומה לו. נבקר במפעל להפקת אנרגיה גיאותרמית ונלמד כיצד האיסלנדים רותמים את איתני הטבע בהם הם חיים לטובתם.

ולעת ערב: הפתעה! :)

משך נסיעה: 100 ק"מ
מסע 25.7.2022
יום 7 | 2.8.22 | תורסמורק - היער של תור

לקראת סוף הטיול ניקח את הג'יפים שלנו פעם נוספת לעומק השטח בטיול יוצא דופן לאחת הפנינות המדהימות ביותר של איסלנד! בשמורת תורסמורק יש הזדמנות מיוחדת לראות את הטבע האיסלנדי במיטבו. נוף מרהיב של קרחונים, נהרות,  הרים ונחלים מכל עבר. כמובן שגם כאן נגלה את המקום גם דרך הרגליים שלנו בטיול יומי לא קשה במיוחד אך מספק מאוד!

משך נסיעה: 320 ק"מ
מסע 25.7.2022
יום 8 | 3.8.22 | מסיימים בשיא

היום האחרון של הטיול יוקדש לשיט לאי הקטן והמיוחד וידיי נשמע את סיפור המקום ונסכם את המסע שלנו. בהמשך היום ניסע רחצה משותפת, מרגיעה ומענגת בלגונה הכחולה המפורסמת והנהדרת וארוחת ערב מסכמת וחגיגית :)

נחזיר את הרכבים לעת ערב  ונמריא חזרה הביתה עייפים, מרוצים ומלאים בחוויות ב-00:25

משך נסיעה: 50 ק"מ
מסע 25.7.2022