"ארבע בבוקר, הסוף של דצמבר..."

Leonard Cohen / Famous Blue Raincoat

Famous Blue Raincoat
זה השיר שמלווה אותי בשבוע האחרון. אני מניח שהשורה הפותחת שלו: "ארבע בבוקר, הסוף של דצמבר" על שני תיאורי הזמן הרלוונטים לי היא הסיבה שהשיר קפץ לי לראש דווקא השבוע. בנוסף, העובדה שביום רביעי האחרון, 27/12/17, מלאו בדיוק 50 שנים(!) לאלבום הראשון של ליאונרד תרמה גם היא להיזכרות הנעימה באמן, זמר, מלחין, סופר ומעל הכל משורר שאי אפשר לשכוח ואני די בטוח שהנכדים שלי יאהבו אותו גם הם (ועל כמה אמנים אפשר להגיד דבר כזה?).

השיר 'Famous Blue Raincoat' כידוע הוא בעצם מכתב שכותב וחותם ליאונרד כהן לאדם שאת שמו הוא לא מציין ("אחי, רוצחי") אבל אנחנו יודעים שהגבר הזה הוא המאהב של אשתו או בת זוגו של ליאונרד, ג'יין.

השיר ספוג במסתורין מה בדיוק התרחש במשולש האהבה הזה. אנחנו לא יודעים מה היו הנסיבות שהובילו לכתיבת המכתב וגם לא מה התרחש לאחריו.
כל מה שליאונרד כהן משאיר לנו זה שיר יפהפה שבתוכו מילים מסקרנות על סיפור אהבה מורכב. גבר זר – ג'יין – ליאונרד.

הקשבתי כמה וכמה פעמים לשיר המופלא והאישי הזה, קראתי פעם ועוד פעם את מילותיו וניסיתי להבין ולפענח אותו. ופתאום זה הכה בי. הגבר הזר אליו המכתב מיועד, אותו איש שהוא המאהב של אשתו, "האויב" של ליאונרד כהן הוא…
אתם יושבים?
ובכן, לעניות דעתי: ליאונרד כהן עצמו.
להבנתי, אין באמת גבר נוסף בסיפור. ליאונרד כהן כותב מכתב לליאונרד כהן. מדובר בשיר אוטוביוגרפי לחלוטין ובשני צדדים שונים של אותו האדם עצמו. בדיוק כמו במועדון קרב או במערכון הבלתי נשכח של "היהודים באים" על משה ואהרון. לאורך השירים ישנם רמזים וכמו בלש גיליתי קצה חוט ועוד קצה חוט עד שבסוף הבנתי…

אז איך הגעתי למסקנה הקונספרטיבית הזאת שליאונרד כהן מצוי במשולש אהבה בו הוא ממלא תפקיד של שתיים מהצלעות וכותב מכתב לעצמו?

כבר בהתחלה, לאחר תיאור השעה והתאריך, השיר ממשיך לתיאור המקום: "קר בניו יורק אבל נחמד לי לגור פה. בערב מוזיקה מתנגנת ברחוב קלינטון." ואכן ממש שם, ברחוב קלינטון שבמנהטן, בשנת 1971 – השנה בה השיר נכתב, ליאונרד כהן התגורר. עד כאן הכל הגיוני כי אנחנו יודעים שמי שחתום על המכתב הוא אכן ליאונרד עצמו: "שלך, ל' כהן." כפי שהשיר מסתיים.
המשפט הבא של השיר עורר בי את התמיהה הראשונה: ליאונרד כהן מהמכתב פונה אל הגבר המסתורי וכותב לו: "אומרים שאתה בונה במדבר בית בודד". נזכרתי שקראתי בביוגרפיה "חייו של ליאונרד כהן" את העובדה שכל חייו הוא שינה מקומות מגורים ולא הפסיק לזוז ולנוע על הציר שבין האורבני הכי אורבני שיש (מונטיראול עיר הולדתו, ניו יורק, לוס אנג'לס) לבין המבודד ביותר (האי היווני הידרה, מנזר בראש הר, צריף קטן בשום מקום בטנסי). בדקתי וגיליתי שאכן בסוף שנות ה-60' ותחילת ה-70' ליאונרד נהג להתבודד רבות באותו צריף קטן בשום מקום בטנסי. השיר נכתב כאמור ב-71' כך שמבחינת העיתוי הגיוני בהחלט שהוא יכתוב על הבית המבודד שהוא בונה בלב המדבר וישווה אותו לחיים הניו-יורקיים שלו. אבל זה רק המשפט הראשון ועוד לא הספיק לי.

הרמז הבא הוא הדימוי המרכזי של השיר: המעיל הכחול המפורסם. הוא שר בבית השני: "נפרדת משנינו, היית כבוי. המעיל הכחול המפורסם שלך היה קרוע כבר." הגבר בשיר, המאהב של אישתו של ליאונרד, הגיע ונעלם כשהוא לבוש במעיל הכחול המפורסם שלו.
במהלך הקריירה שלו ליאונרד כהן נשאל לא מעט אודות השיר הזה. הוא תמיד התחמק מלומר מה בדיוק הסיפור מאחוריו ואף אמר שהשיר לא ברור עד הסוף גם לו עצמו. אבל כשקראתי את הערך בויקיפדיה על השיר גיליתי שבחוברת המצורפת לאלבום האוסף הראשון שלו מ-1975 ליאונרד סיפר על המעיל הזה שהוא קנה אותו ב-1959 בלונדון והוא ליווה אותו הרבה שנים. ובכן, המעיל היה שלו ולא של אדם אחר. ולעומת זאת השורה מהשיר: "המעיל הכחול המפורסם שלך היה קרוע כבר". במציאות, המעיל הוא של ליאונרד. בשיר, הפניה היא כאילו מליאונרד לגבר הזר לבוש המעיל. פה חשדתי.

הציטוט הבא של ליאונרד כהן כבר אישש את הרעיון שאחז במוחי. כך הוא אמר בראיון ל-bbc ב-1994 כשגם שם הוא נשאל מה היו הנסיבות שהובילו אותו לכתוב את famous blue raincoat?
"תמיד הרגשתי בנוכחות של גבר בלתי נראה המפתה את האישה שאיתה אני נמצא עכשיו. האם הסיפור המתואר בשיר באמת קרה או שהוא יציר הדימיון בלבד? אני פשוט לא זוכר. אני כן זוכר שתמיד היתה לי את התחושה הזאת של 'השלישי'. לפעמים הייתי אני השלישי המפתה ביחס לזוג אחר ולפעמים השלישי היה גבר המאיים עליי ולפעמים השלישית היתה האישה."

הציטוט הזה הוריד לי סופית את האסימון. אין גבר אחר. זה הכל בין ליאונרד לבין עצמו. הוא שואל את עצמו על כל הפעמים בהם הוא היה השלישי ועל כל הפעמים בהם הוא חשש מקיומו של השלישי. הוא שואל את עצמו איזה פרטנר הוא רוצה להיות לג'יין. האם הוא רוצה להיות השלישי, כלומר אותה דמות מפתה, סוערת, שוברת שגרה שגם מצליחה להאיר לרגע את העצבות מהעיניים של ג'יין אך בסופו של דבר נשארת לבד בבית במדבר? או הדמות היציבה, האיתנה שאיתה גם ג'יין נשארת אך כבויה? ליאונרד תוהה בינו לבין עצמו מי מבין שתי דמויות הגברים הוא היה רוצה להיות.

לליאונרד כהן אמנם היו לאורך חייו כנראה אין ספור סיפורי אהבה. אבל סיפור אהבה משמעותי על אישה בשם ג'יין אין בנמצא. ולכן הסברה שלי היא שג'יין היא שם קוד לכלל הנשים בחייו. דרך המצאת הדמויות של ג'יין והמאהב ליאונרד כהן הרווק בן ה-37 בעת כתיבת השיר שואל את עצמו איזה מערכות יחסים הוא רוצה ליצור בחיים שלו. דיבור פנימי פרטי שלו שהוא מוציא החוצה דרך המצאת סיפור על משולש אהבה שלא התקיים אלא רק בין קולות בראשו.

האניגמטיות של השיר היא כנראה חלק מסוד הנצח שלו. לא משנה אם אתה בן 17 או אם את בת 77, יש משהו בשיר הזה שתופס אותך. ואם מתעמקים אפשר לגלות בו עוד ועוד פנינים, הקשרים ורבדים. עדות לחיים של Famous Blue Raincoat כל כך הרבה שנים לאחר שיצא ולאחר שגם יוצרו הלך לעולמו הוא היוטויוב המפוצץ באינספור גרסאות כיסוי. ישנה גרסה אחת מאוד יפה בעברית של שרון ליפשיץ מ-1993 על פי תרגום של צרויה להב. פניתי לשרון השבוע ושאלתי אותה על הביצוע שלה. אמרה לי שאין איזה סיפור גדול, אלא פשוט אהבה גדולה שלה לשירה של ליאונרד כהן ולאחר שראתה שג'ניפר וורנס העזה בסוף שנות ה-80' להוציא אלבום שלם של גרסאות כיסוי לליאונרד כהן החליטה שגם היא מעוניינת. טוב שכך היא החליטה כי הביצוע שלה מקסים.

אבל אין ספק שגרסת הכיסוי שגיליתי השבוע והיא המוצלחת ביותר בעיניי שייכת לדמיאן רייס. ברור, שהדברים מגיעים לדמיאן רייס אני משוחד, אבל אני מפציר בכם להאזין גם לגרסה שלו שעושה מה שרוב הקאברים לא יודעים לעשות – לגרום לשיר להישמע כאילו הוא לא קאבר. ולא פחות חשוב, הדברים הכנים והמעניינים שהוא אומר על מה הסיבה שהשיר נוגע לליבו. תקשיבו לו. עוד פרשנות יפה על Famous Blue Raincoat.

וזה המקור, הגדול מכולם:

It's four in the morning, the end of December
I'm writing you now just to see if you're better
New York is cold, but I like where I'm living
There's music on Clinton Street all through the evening
I hear that you're building your little house deep in the desert
You're living for nothing now, I hope you're keeping some kind of record
Yes, and Jane came by with a lock of your hair
She said that you gave it to her
That night that you planned to go clear
Did you ever go clear?
Ah, the last time we saw you you looked so much older
Your famous blue raincoat was torn at the shoulder
You'd been to the station to meet every train, and
You came home without Lili Marlene
And you treated my woman to a flake of your life
And when she came back she was nobody's wife
Well I see you there with the rose in your teeth
One more thin gypsy thief
Well, I see Jane's awake
She sends her regards
And what can I tell you my brother, my killer
What can I possibly say?
I guess that I miss you, I guess I forgive you
I'm glad you stood in my way
If you ever come by here, for Jane or for me
Well, your enemy is sleeping, and his woman is free
Yes, and thanks, for the trouble you took from her eyes
I thought it was there for good so I never tried
And Jane came by with a lock of your hair
She said that you gave it to her
That night that you planned to go clear
Sincerely, L Cohen